על קורי העכביש המנטליים

שלום לכבוד הרב...

כבודו כותב לאחרונה הרבה על הנושא של האחדות המופלאה שהתגלתה בעם ישראל בעקבות מלחמת שמחת תורה. המסירות הבלתי נתפסת של הצעירים מדור הZ למען המטרה. הקרבת החיים... וגם על ה"ההתפכחות" של העם ומובילי השמאל. 
 
ממאמריו של כבודו, ברור לכאורה מה ה"כיוון" שאתה מנסה להוליך אליו. ואני מתכוון לתחום של ה"התפכחות"... וזה ללא ספק בהתמדה גדולה ומתוך ראיית המטרה הסופית.

לדעתי המחשבות ש"העם התפכח", כולנו הפכנו עמוקים יותר, רוחניים יותר וכדומה... הם קצת בעיה... כלומר- הם יכולות להיות מחשבות "חיוביות", "מחשבות יוצרות מציאות" וכדומה... אבל לענ"ד יש בזה לא רק חיוך למציאות וייפוי שלה למען חיזוק וייצוב העם. אלא גם סכנה גדולה. כי לענ"ד חלק ניכר מהדבר הנורא שקרה לנו הוא תוצאה של התעלמות מהעוצמה והיסוד/ השורש של המאבק שאנו נמצאים בו. והצורה שבה אויבינו יכולים להביס אותנו.

ברור שכל אחד רוצה להרגיש שהוא בצד ש"רואה טוב", שדן לכף זכות וכדומה... אולם יש כאן סכנה של ממש. מאבק שכרגע הצד השני מנצח בו ויכול להוביל לסוף דרכנו כאן. במובן הזה המלחמה שאנו חווים היא בהחלט מלחמה קיומית... למרות דעתם של כל ה"בטחוניסטים" והלשעברים שעושים מאמץ להסביר למה זו לא מלחמה קיומית... ובאמת, לכאורה לא היה חסר הרבה כדי שחיזבאללה יכנסו באותה שבת ויגמרו את העבודה וישמידו את כולנו. בסופו של תהליך. אולם לא רק בגלל זה זו מלחמה קיומית, זו מלחמה קיומית כי יש לה פוטנציאל אמיתי וגמור להשמיד אותנו. אם הכיוון ימשיך.

הכוונה שלי היא בעיקר לתיאוריית "קורי העכביש". רובנו מזלזלים בנאסרללה שאמר את זה. אבל לתיאוריה הזו יש יסוד חשוב. לא במובן המלחמתי הזול שהוא ימ"ש תיאר... אלא במובן של ה"שיטה" שהערבים, בשיתוף הסמאל העולמי מצאו כדי להילחם בנו. הם גילו שפירור העם על ידי אין סוף עמותות קצה, על ידי מאבק סזיפי של עוד בג"צ ועוד וועדה ועוד חוק פרוגרסיבי, ועוד מאמר בהארץ... עושים את העבודה. זה לא עוד מטר ועוד עז. אלא זה עוד עמותה, עוד דגל, עוד קרן וקסנר... עוד פרס אופיר לסרט תיעודי... עוד טיול בחינם למשקיו"ת חינוך על חשבונם... וכך מפוררים אותנו מבפנים כמו ששום דבר לא מפורר. עם בג"צ ועם בצלם, נפורר את מדינת היהודים. השיטה הזו עובדת כבר הרבה מאוד שנים כאשר אנחנו ב"ימין המסורתי, אוהב ישראל", לא שמנו לב. ואולי לא יכולנו לשים לב. אני גם לא בטוח שהם תכננו אותה ככה. זה פשוט יצא.

למה זה קשור לדברי כבודו? כי נניח שבאמת המסורתיים/ חילוניים התקרבו עכשיו מאוד ליהדות. ויש להם "רגש חם". כאשר הם ישבו מול האולפנים יומם ולילה, וישמעו שוב ושוב ושוב כמה הממשלה גרועה (והממשלה כרגע זו רק דוגמא, כי זה הנושא כעת, אבל בכל כמה זמן הנושא מתחלף...), כמה המצב נורא, כמה הקטסטרופה קרובה. הם משתכנעים. וזה כמעט בכל תחום. בתחום של הלהט"ב בטח, בתחום של הפחד האמיתי לכבוש מחדש שטחים, בתחום של היחס לארה"ב ועזרתה... ואפילו בתחום של ה"כספים הקואליציונים". כמעט כל תחום שהסמאל בוחר... וכמעט לא משנה מה היה הגובה של החיבה הטבעית שחש כלפי הנושא העם שבשדות- הם מצליחים לשחוק. לאט לאט. עוד תביעה, ועוד מכתב ועוד פרסום בהארץ, ועוד עמותה... ובסוף אנחנו מוצאים את עצמנו ללא עם. כי העם עובר אליהם. אנחנו יכולים להגיד לעצמנו כמה שנרצה שהעם איתנו, שהעם מתקרב, שהעם רוצה וצמא.. וזה נכון. לחלוטין. אבל בסוף שיטת קורי העכביש מנצחת. הרי רק אתמול העבירו בכנסת חוק שבני זוג להט"ב יוכרו כאלמנות צה"ל. בכל פעם קור עכביש חדש. עוד עמדה, ועוד חוות דעת.

למיטב הבנתי את המציאות, השמאל הפרוגרסיבי, שהוא באמת קטן מאוד מספרית, כבר נמצא בעיצומה של המערכה מבחינתו על היום שאחרי. אנשים כמו בן כספית ודרוקר ועוד כמה כאלה... שקועים לחלוטין במלחמה הזו. ועושים מאמצים יפים לנצל את הכשלון הגדול לטובת השקפת עולמם. יום אחרי יום. בג"צ אחרי בג"צ. כתבה אחרי כתבה. ואני לא בטוח שהעם איתנו במקום הזה. העם שבשדות, כדרכו, נסחף מפה לשם. לא בגלל דבר אחד תיפול ירושלים. אבל צירוף של אלפי דברים קטנים יגרום למסורתי הכי חם, אם אין לו מודעות, ללכת אחרי בן כספית ברגע האמת. אני מניח שכבודו הוא גדול הדור הנושאי אקטואליה ומי אמר מה למי... אבל יש לדעתי כמה מייצגים לעניין הזה. לדוגמא- אנשים כמו מיקי זוהר. הוא כמעט תמיד מתחיל "גבוה". אפילו גבוה רוחנית... ואז הוא (זה תיאור שלי מדמיון ליבי כמובן, ככה אני חושב) מגיע לכמה אולפנים, שומע כמה דעות, קורא כמה מאמרים... ומשתכנע שהעם שם, בדעות הפרוגרסיביות... ומשנה את דעתו. תשים לב לזה.

ואני חושב שאחרי כל הדיבורים על ה"התפכחות", צריך לדעת את זה ולציין את זה. המאבק שינה פניו... וזה כבר לא מאבק רוחני של שיריון בשיריון. כמו בצבא, זה קומנדו וגרילה פרוגרסיבית שעושים שמות במי שלא מתכונן נכון לסוג הזה של מלחמה.

ולכן חשוב מאוד, לענ"ד כמובן, לכלול את הדיבורים על השחיקה האיטית ה"סמאלנית" הזו, את העם. אנשים שהם יותר אנשי מעשה אולי יצטרכו גם לחשוב על פתרונות יותר מרחיקי לכת, יותר עמוקים... ויש כמובן כמה כאלה... אבל לאנשי תורה המתווים את הדרך הראשונית חשוב לפחות לומר את הדברים, לחשוף אותם. את קורי העכביש המנטליים הללו.